פסיכותרפיה גופנית

 

פסיכותרפיה גופנית פותחה והחלה את צעדיה הראשונים על ידיי ד"ר ווילהלם רייך, מייסד שיטות בטיפול גופני. 

רייך האמין שאדם מטבעו הוא טוב, שמח, גמיש ואוהב, אך עקב לחץ סביבתי מפתח לעצמו הגנות על מנת להסתגל למציאות וכך מאבד מגע עם עצמו ועם חווית החיים.

פסיכותרפיה גופנית מחברת בין הביטוי המילולי לביטוי הגופני, מתוך התייחסות לאדם כהוויה שלמה. דרך מילים, דימויים, תנועה, מגע, נשימה. ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הנפש ולרבדים עמוקים של הגוף.

הגוף אינו חלק מופרד מהנפש אלא קיימת מערכת יחסים בין הגוף לנפש, שניהם תפקודים והיבטים אינטראקטיביים של אדם השלם.

גישות שונות נוגעות בהיבטי הקשר הזה שבין גוף לנפש אך פסיכותרפיה גופנית מתייחסת אליו כעיקרון בסיסי. 

דרך פסיכותרפיה גופנית המטפל הוא לא "כל יודע" אלא מעורב ותפקידו לאפשר למטופל מרחב להעמקה והתפתחות. 

נעשה שימוש במגוון רחב של טכניקות המערבות את הגוף: יצירה, מגע, תנועה, דמיון מודרך ונשימה. חשוב לציין כי פסיכותרפיה הגופנית נשענת על תאוריות מוצקות מעולם הפסיכולוגיה ושואבת ידע ממחקרים שונים על נפש וגוף האדם כגון נוירופסיכולוגיה ונוירופיזיולוגיה.

 

הקשר בין טראומה לגוף

טראומה יכולה לגרום לטווח רחב של סימפטומים המשפיעים באופן שלילי על איכות החיים. אנשים שעברו טראומה מרגישים לא בטוחים ומפוחדים. 

חלק ניכר מהחוויה הטראומטית נרשם בגוף כך שטראומה מוטבעת בגוף, אנשים אשר חוו טראומה מפוחדים לעתים קרובות מתחושות הגוף שלהם. 

רוב בני האדם שעברו טראומה זקוקים לעבודה דרך הגוף כדי לרכוש מחדש את תחושת השליטה על בעצמם. 

הגוף זוכר את מקרה הפגיעה ולכן קיימת חשיבות בעבודה ישירה על הגוף, במיוחד במקרים בהם סימפטומים של חרדה וחוסר ויסות עצמי ממשיכים להקשות על שגרת החיים. תחושות כמו ריח וטעם יכולים להעלות זיכרון טראומטי ובעקבותיו יתעוררו סימפטומים פוסט-טראומטיים.
במקרים אלו האדם יכול להיות ערני למתרחש, כך עשוי להיות דרך להבנת הפגיעה הטראומטית ולטיפול בגוף ובנפש
.
הדרך להתמודד בטראומה הינה בהדרגה כך שבטיפול אנו לומדים ליצור קשר עם חלקי הגוף השונים באמצעות הליך שבו אנו מתייחסים לגוף ומבררים אלו מקומות בהם המטופל מרגיש קרקע בטוחה ועם אילו לא. נבנית דרך משותפת והתייחסות לחלקים בהם יש ניתוק וחוסר חיבור בין התפיסה הפנימית לחיצונית.

הדרך אל הסיפור הפנימי ברורה ומסופרת לאחר "שהפאזל הגופני מורכב".

בגרעין הטראומה ישנה בעיה שלא ניתן לנתח ולעקוב אחרי מה שקורה בזמן שמתרחשת חוויה משוחזרת של תחושות גופניות הקשורות
לאירוע הטראומטי. תחושות אלה קורות בהווה, מייצרות מתח גבוה של רגשות מבלי שמתאפשר לתחום אותן. 

הטיפול נשען על כך שמתאפשר למטופל להישאר בקשר עם הגוף ולהבין את תחושות הגוף שעולים. 

הדרך להגשים ולשאת רגשות ותחושות באמצעות העלאת היכולת להרגיש את הגוף, לשים לב למה שקורה דרך הגוף, כיצד לווסת עוררות יתר. 

כך שניתן לגשר על הקושי לבטא את הטראומה במילים באמצעות התבוננות עצמית במערכת הגופנית שמדברת באמצעות תחושות, טון הדיבור, ומתח בגוף. כאשר מפעילים את תחושות הבטן ומקשיבים, כאשר לומדים ומתרגלים מעקב אחר מה שמתחולל בתוך הגוף דברים מתחילים להשתנות לתהליך של ריפוי עצמי.

 

נכנסים למודעות לגוף
מודעות לגוף שמה אותנו בקשר עם העולם הפנימי שלנו. 

לומדים לשים לב לכעס שלנו, למה שמטריד אותנו. פעולה זו מסייעת מידית בשינוי הפרספקטיבה, ומתפתחות אופציות חדשות ושונות מהתגובות האוטומטיות הרגילות.
כאשר אנחנו שמים במוקד תשומת הלב את התחושות הגופניות שלנו, אנחנו יכולים להכיר את התנועה והקושי הרגשי שלנו ובעזרת זה להגדיל את ההתכווננות לכדיי שליטה וקשר בהם. כך גם מקומות נוספים יורגשו כקרקע בטוחה.
 

למדתי להכיר ביכולת ההקשבה לגוף, דרכו לתת תשומת לב לרגשות ולמחשבות שמנסות להבין את המציאות .

לפעמים נתווכח, לפעמים נסכים ולפעמים יכאב הראש. 

ההסכמה להתבונן, להכיר בחלקים שונים בתמימות ובטיפשות היינה ההבנה שאפשר פשוט להיות בתהליך עצמו.

אני מזמין אתכם לקחת חלק בתהליך התפתחותי. שבו נתבונן נלמד להקשיב ולהכיר בחלקים שונים שהגוף מנסה להזכיר ולבטא.
בטיפול זו הזדמנות להעניק משמעות ומקום בטוח לאותן חלקים.